<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ב</h1>
<h2>דף לד.</h2>
בזאת תַרְבה, [לשון הפייט]. פי' בזאת מצוה תרבה ימיך ושנותיך, דאמ' בהתכלת [מנחות מ"ד ע"א] כל המניח תפילין מאריכין לו ימים, שנ' [ישעיה ל"ח] ה' עליהם יחיו, וכל כיוצא בזה נופל עליו לשון מפעיל כמו [דברים כ"ב] והארכת ימים, למען יאריכון ימיך [שמות כ'], על כן אמרו רבותינו מאריך ימים. על כן בפיוט נכון לומר בזאת תרבה בפתח והאומ' בזאת תרבה בחירק טועה. כי תרבה מפעל עומד ולא יאמר ממנו כי אם על עיניין פרייה ורביה. או על הימים כמו [דברים י"א] למען ירבו ימיכם שהימים ירבו, והמבין יבין. והפייט עשה בפיוטו, כל המניח תפילין מאריך ימים, ולא נאמ' בשום מקום כל המניח תפילין ירבה ויפרה. וכחול ימי זרעך, [לשון הפייט]. הפייט היה סבור כי למען ירבו ימיכם וימי בניכם קאי גם על התפילין. ומשגה הוא, דבפ"ק דקדושין [ל"ד ע"א] אמרינ' דתפילין לא איתקשו למזוזה בפרשה שנייה שכת' בה למען ירבו ימיכם וימי בניכם דתלמוד תורה הפסיק. ובפ' במה מדליקין [שבת ל"ב ע"ב] מוכח דמאן דאית ליה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו למען ירבו ימיכם לא קאי אתלמוד תורה ואפי' למאן דאית ליה דנדרש לפניו ולפני פניו דווק' לפניו ולפני פניו ומשום הכי קאמ' [שם] בעון ביטול תורה בניו של אדם מתים, אבל לפניו ולפני דלפני פניו, דהיינו אתפילין לא, ומשום הכי ליכא מאן דאמ' בעון ביטול תפילין בניו של אדם מתים, תדע דאמ' בהתכלת כל המניח תפילין מאריך ימים, שנ' ה' עליהם יחיו, ולא קאמ' למען ירבו ימיכם, ועוד דהא קאמ' מאריך ימיו וימי בניו, שנ' למען ירבו ימיכם וימי בניכם.
